מאיר עמית האיש והמוסד

 על שולחן משרדי, בקריה שבתל אביב, הונח מודל של מערכת סודית. השנה היתה 1962. הנשיא המצרי – גמאל עבד אל נאצר – שב ואיים "למחוק את המדינה הציונית". על המודיעין הישראלי הוטל לעקוב אחר תנועותיו של צבא מצרים, אך לא היו לו כלים לעשות כן. המערכת היה טמון הפתרון. נשארה רק בעיה אחת: כסף. ראש אמ"ן, מאיר עמית, התבקש לאשר את התקציב שנדרש לייצור הציוד – שני מיליון דולר, מחצית מתקציבו השנתי של חיל המודיעין כולו. הרמטכ"ל, יצחק רבין, התקומם: "בשני מיליון דולר אני קונה מחלקת טנקים ואתם מוכרים לי תוכנית דימיונית...?" מאיר עמית, כדרכו, לא ויתר... זהו סיפורו של מי שהגה והטמיע בצה"ל ובמוסד את תפיסת המודיעין המודרני, המבוססת על יוזמה מבצעית ומדינית ועל טכנולוגיה מתקדמת, ושל מי שגם ייסד את תעשיית ההייטק הישראלית ותרם רבות להתפתחותה. ענוותנותו של עמית וטיבה החשאי של פעילותו גרמו לכך שאך מעט נודע בציבור על אודותיו, וזהו הפרסום המקיף הראשון המגולל את סיפור חייו ופועלו. הוא נוגע באירועים שעקבותיהם מובילים גם אל ימינו: הפיכתו של המוסד מנחלתו של אדם אחד לארגון הפועל לטובת המדינה והעם; יחסיו של עמית בעל היושרה עם חברו הפורע-חוק, משה דיין; מגעים שהתקיימו עם המלך חוסיין והכמעט-שלום עם נשיא מצרים נאצר; האופן שבו החליטה ישראל להישאר בשטחים שתפסה בשנת 1967; הימנעותה של הממשלה מפעולה לשחרורם של שבויי "הפרשה" ממצרים; קשר השחיתות שבין הון לשלטון; קנוניות פוליטיות רוויות יצרים; ועוד פרשיות רבות שבהן היה מעורב האיש ששמעון פרס אמר עליו כי הוא "פעל כמנוע סילון, לא כפרופלור רועש, ובכל פעם חידש והפתיע..." אמנון ז´קונט קנה לו מקום מיוחד ככותב רומנים, סיפורים וספרים דוקומנטריים, המשלבים עלילה סוחפת עם מורכבות ועוצמה רגשית. הוא בעל תואר דוקטור להיסטוריה ומאחוריו ניסיון נרחב ורב-תחומי, מקריירה עסקית מגוונת ועד לעריכתם של ספרים רבים והוראת תורת הכתיבה על פי שיטה ייחודית שפיתח.