טירת אוטרנטו (רסלינג)

הרומן טירת אוטרנטו, אשר ראה אור בשנת 1764, נחשב לרומן הגותי הראשון. הוא מהווה דגם ראשוני של ספרות אפלה – השראה ליוצרים רבים בסוגת האימה והמסתורין, כמו אן רדקליף, מרי שלי, ברם סטוקר ואדגר אלן פו. ואכן, זמן רב קודם לכתביהם של גדולי הסגנון, חשף "טירת אוטרנטו" את משיכתם המורבידית של כותבו וקוראיו אל המוזר והמופלא, המגוחך והמרושע, הפרוע והמשוגע – את התשוקה להציץ לעמקי תהום הלא-נודע. המספר הגותי בונה קשתות ופיתולים סיפוריים, גוזר יסודות מצורות ספרותיות מגוונות (רומנסת אבירים, פולקלור גרוטסקי, ספרות לקח ומוסר ומלודרמה) ומטיח אותן זו בזו. הוא מקצין את ההתרחשויות ומטיל אותן אל תנועת עלילה מהירה וסוחפת, בעודו יוצר מעין פארסה הניזונה מאימה והומור גם יחד. כך נולדת הבהלה המהנה, האפקט שעשה את הרומן הגותי הראשון לפופולרי כל כך. הרומן מתחיל בסיטואציה מופרכת שבה ביום שבו אמור הנסיך (הבן היחיד למלך, נער חלוש וחולני) להינשא, נופלת עליו קסדה ענקית במרכז החצר של הטירה. מכאן ואילך מנסה המלך להשיג יורש כדי להמשיך את שמו. מתוך אלימות חסרת שיעור, בעזרת תככים ומחוות אכזריות, הוא מנסה להינשא לארוסת הבן. במקביל אנו מלווים את הדמויות הארכיטיפיות בניסיונותיהן להימלט משדות הכוח האנושיים הרודניים או למצוא מילוט בתוכם: העלמה במצוקה – סמל הטוהר והתום; הגיבור הצדקן, רודף המוסר; המשרתים השוטים; הנזיר – שופר האל; ולבסוף הרודן – התגלמות הרוע, המעז כנגד המוסר והסדר.  אך אולי הדמות הראשית אינה אלא הטירה עצמה – זו, כמונומנט לתפארת יכולותיו של האדם, הופכת ברומן הגותי סמל לאימה, למסתורי ולבלתי מובן. ההתנגשות בין הניסיון האנושי להשגת שליטה מוחלטת (מלוכה, חקיקת זכר) לבין חזרתו העיקשת של המסתורי, הלא-ידוע, חושפת את השארית הבלתי פתורה שבכל מבנה מעשה ידי אדם, ולמעשה במפעל האנושי כולו.