פתיתי שלג בחמסין

חרוזים אילמים   יוֹ, הַאוּכַל לַהֲפֹךְ חֲרוּזִים לְאִלְּמִים כְּשֶׁקּוֹל נְדוּדַי בּוֹקֵעַ הַרְחֵק? מְבַקֵּעַ לַהַט שֶׁל תְּחִלַּת נְעוּרִים הֲיוּכַל הָאָדָם עִם עַצְמוֹ לְשַׂחֵק? הֲיוּכְלוּ חֲרוּזַי הַבּוֹכִים דְּיוֹ שָׁחֹר לֶאֱסֹף אֶת עַצְמָם עַל לֹבֶן הַדַּף הֲיוּכְלוּ חֲרוּזַי הֵם רַבִּים עַד אֵין סְפֹר לְהַרְאוֹת לָעוֹלָם זֶה אֶם.סִי עַל הַדַּף! וּבְלַהַט הָרֶגַע בּוֹקֵעַ הַצְּלִיל אֶלֶף מִלִּים כְּמוֹ מַפַּץ הַכּוֹכָב נִקְרַע הֶעָנָן וְאִתּוֹ גַּם מַשִּׁיל רָאפֶּר עַל דַּף אֶת כֹּבֶד חַיָּיו.     ספרו ביכוריו של פבל מובשוביץ´ מתכתב עם השירה הקאנונית הרוסית, המומרת בטבעיות לעברית חדה ובהירה. קולות הגירה, זהות רוסית וישראלית, כמשתמע משמו האוקסימורוני של הספר "פתיתי שלג בחמסין" באים לידי ביטוי במקצב משוכלל, שיש בו מן הקלאסיקה השקולה והחרוזה ומהאינטנסיביות המילולית של הספוקן וורד והראפ.