דף הבית > ימי הנטישה
ימי הנטישה
תקציר
204 עמודים.
- אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית יותר מכל סופרת אחרת. " היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות...הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה` קורירה דלה סרה`- אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, המשפטים והפרטים המצטברים: כלומר, אילו גינצבורג הייתה כותבת במאה העשרים- ואחת, אולי הייתה כותבת דומה.
פרנטה שומרת בקנאות על גבולות פרטיותה. למרות תהילתה, זהותה היא סוד (השם "אלנה פרנטה" הוא פסבדונים). וגם המרחב של כתיבתה הוא מרחב פרטי של בית נעול, קירות לוכדים, מרפסת, גן ציבורי צדדי, רחוב פרובינציאלי. ובמרחב הזה, בהעזה שאינה יודעת רחם, היא יורדת אל קרקעית האפלה ביותר של הנפש הנשית, ואחוזת בעורקיה הפיזיים הגופניים.
"ימי הנטישה" (2002) הוא רומאן השני של פרנטה(הראשון, "אהבה מטרידה, והשלישי "הבת האפלה" אף הם יראו אור בספריה החדשה). הרומאן המטלטל, שתרגומיו כבר ראו אור ב-14 ארצות, הדהים קהלי- קוראים באירופה ובאמריקה בתיאורים הלא- סנטימנטליים והלא- סלחניים של נשיות, האימהות והנישואים והבדידות. היו קוראים שזועזעו, ורוב הקוראים עצרו את נשימתם ( והביקורות הסכימו עימם). מיד עם הופעתו באיטליה העפיל הספר לראש רשימת רבי מכר ושהה שם כמעט שנה( נמכרו כ- 200,000עותקים).
באחר צוהריים של אפריל, מיד לאחר הארוחה, כשאולגה ובעלה מורדים את הכלים מהשולחן, ושני הילדים הקטנים רבים כרגיל בחדר אחר, והכלב חולם ורוטן ליד ההסקה- מודיע לה בעלה שהוא עוזב אותה, והוא סוגר מאחריו בזהירות את הדלת הבית ומותיר אותה מאובנת ליד הכיור. דווקא נקודת התחלה בנאלית וחבוטה הזאת תבליט מפרק לפרק בהמשך את הכתיבה הנדירה של פרנטה. רבים כתבועל השנה שלאחר ההינטשות, על אשה ובן ובת וכלב שנשארים לבדם, על התדהמה וחשדנות, על פחדים ועל הפנטזיות- אך דומה שאיש עוד לא כתב על כך כמו פרנטה: איש עוד לא הפיק דרמה סוערת כזאת, שאינה מותירה לקוראים זמן לנשום, מאירועים "ביתיים" כה שכיחים לכאורה. ימי נטישה בספר אינםהינטשותה הסבילה של אשה שבעלה עזב אותה, אלא בעיקר הימים שבהם היא נוטשת את "עצמה" ומוצאת, בזעזוע, שאין היא אלא ריתוך הפכפך ולא מתואם של חלקים. ההתפרקות הזאת צפויה- אך גילוייה הולכים מהפתעה להפתעה. ובעיקר מעוררת השתאות הבנייה הדרגתית של שיווי משקל חדש, חיים מעובים שבריריים, הלחמה אחרת שאולי משום שהיא בלתי נאיבית בעליל, הוא מאפשרת שמחה ושלווה כלשהן.
- אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית יותר מכל סופרת אחרת. " היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות...הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה` קורירה דלה סרה`- אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, המשפטים והפרטים המצטברים: כלומר, אילו גינצבורג הייתה כותבת במאה העשרים- ואחת, אולי הייתה כותבת דומה.
פרנטה שומרת בקנאות על גבולות פרטיותה. למרות תהילתה, זהותה היא סוד (השם "אלנה פרנטה" הוא פסבדונים). וגם המרחב של כתיבתה הוא מרחב פרטי של בית נעול, קירות לוכדים, מרפסת, גן ציבורי צדדי, רחוב פרובינציאלי. ובמרחב הזה, בהעזה שאינה יודעת רחם, היא יורדת אל קרקעית האפלה ביותר של הנפש הנשית, ואחוזת בעורקיה הפיזיים הגופניים.
"ימי הנטישה" (2002) הוא רומאן השני של פרנטה(הראשון, "אהבה מטרידה, והשלישי "הבת האפלה" אף הם יראו אור בספריה החדשה). הרומאן המטלטל, שתרגומיו כבר ראו אור ב-14 ארצות, הדהים קהלי- קוראים באירופה ובאמריקה בתיאורים הלא- סנטימנטליים והלא- סלחניים של נשיות, האימהות והנישואים והבדידות. היו קוראים שזועזעו, ורוב הקוראים עצרו את נשימתם ( והביקורות הסכימו עימם). מיד עם הופעתו באיטליה העפיל הספר לראש רשימת רבי מכר ושהה שם כמעט שנה( נמכרו כ- 200,000עותקים).
באחר צוהריים של אפריל, מיד לאחר הארוחה, כשאולגה ובעלה מורדים את הכלים מהשולחן, ושני הילדים הקטנים רבים כרגיל בחדר אחר, והכלב חולם ורוטן ליד ההסקה- מודיע לה בעלה שהוא עוזב אותה, והוא סוגר מאחריו בזהירות את הדלת הבית ומותיר אותה מאובנת ליד הכיור. דווקא נקודת התחלה בנאלית וחבוטה הזאת תבליט מפרק לפרק בהמשך את הכתיבה הנדירה של פרנטה. רבים כתבועל השנה שלאחר ההינטשות, על אשה ובן ובת וכלב שנשארים לבדם, על התדהמה וחשדנות, על פחדים ועל הפנטזיות- אך דומה שאיש עוד לא כתב על כך כמו פרנטה: איש עוד לא הפיק דרמה סוערת כזאת, שאינה מותירה לקוראים זמן לנשום, מאירועים "ביתיים" כה שכיחים לכאורה. ימי נטישה בספר אינםהינטשותה הסבילה של אשה שבעלה עזב אותה, אלא בעיקר הימים שבהם היא נוטשת את "עצמה" ומוצאת, בזעזוע, שאין היא אלא ריתוך הפכפך ולא מתואם של חלקים. ההתפרקות הזאת צפויה- אך גילוייה הולכים מהפתעה להפתעה. ובעיקר מעוררת השתאות הבנייה הדרגתית של שיווי משקל חדש, חיים מעובים שבריריים, הלחמה אחרת שאולי משום שהיא בלתי נאיבית בעליל, הוא מאפשרת שמחה ושלווה כלשהן.
0 ביקורות
